לפני כמעט שנתיים טיילתי במרוקו, הייתי שם 10 ימים, 4 ימים מתוכם לבד. אולי לא החוויה הכי נעימה שהייתה לי בחיים. נשבר לי הלב. אבל עדיין זכיתי לבקר באחת המדינות היותר מעניינות. מאמינה שיום אחד אחזור לשם. בכל מקרה, הייתי חייבת לחקור שם את האוכל. חייבת להגיד שלא התעלפתי, האוכל של מרוקאים בארץ הרבה יותר טעים. אם זה הקוסקוס, הטאג'ין, החרירה, אריסה מרוקאית, היה שם גם סוג של לחוח, היו מתוקים כאלה של מימונה. בארץ יותר טעים שתדעו.

ראיתי גם הרבה מוחמצים, לימונים כבושים, קניתי פפריקה בשמן, תבליני דגים, ראס אל חנות(מכמה חנויות). לא הרגשתי שם בטוחה. אני זוכרת שהייתי קמה בבוקר והולכת לשתות קפה, גם אם לא הייתי לבד. הייתי רואה רק גברים ברחוב או בקפה. הם היו בוהים בי. זה היה מלחיץ ולא נעים. אחת החוויות הפחות נעימות הייתה לי בטנג'יר. שם אפשר לראות את אנדלוסיה וג'יברלטר, הגבול עם ספרד. הלכתי באור יום וספגתי הטרדות ברחוב, הערות פוגעניות(בספרדית), בקיצור לא נעים.

יש שם גם רגעים שהיו מהנים כמו לראות את המסגד השני הכי גדול בעולם בקזבלנקה, לבקר בבית הכנסת בפז ולהיות בשפשוואן, העיר הכחולה. אגב העיר הכחולה בעיקרון צבועה ככה בגלל היהודים שהיו שם, זה נגד עין הרע. ככה סיפרו לי כביכול.

בכל מקרה, היה מין לחם שטוח, בצק כזה שהתמכרתי אליו, הוא היה עולה אולי שקל והיו מוכרים אותו ברחוב או בשוק. זה היה בצק מרובע ממולא בירקות, זכרתי אותו בפה שלי. מרקם מלוואח והירקות משובצים בו. כאילו הכי פשוט אבל כל כך טעים.

לאחר חקר מעמיק בנושא גיליתי שמדובר במסמן, רג'אייף, ‎ msemen, Rghaifمسمن. לחם שטוח שנפוץ בכל איזור מגרב, במיוחד באלג'ריה, לוב ומרוקו. מוגש בתקופת הרמאדן או לארוחת בוקר. דיי מזכיר מופלטה. יכול להיות עם דבש או עם בשר. משמעות המילה מסמן, היא עשוי טוב או לשו אותו כראוי. צריך ללוש קצת. כמובן שתוכלו להשתמש במיקסר. אני רציתי לחוות את זה בידיים. קצת שרירים וטיפה זיעה, קטן עליכם.

קצת תמונות ממרוקו:

כמה שינויים שתוכלו לעשות במתכון:

*תוכלו לשלב בשר טחון במלית או עוף או דג.
*תוכלו לשים חריף, מומלץ אפילו.
*תוכלו להוסיף פפריקה או כמון. בעיני לא חובה.
*תוכלו להכין אותו ריק.
*תוכלו לשים חמאת מרווה או זעתר או טימין.
*כנ"ל לגבי חמאה חומה.
*תוכלו לשים שוקולד.
*תוכלו להוסיף פירות ים(שרימפס או סרטנים).